תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף 94.

כָּךְ וְכָךְ גַּבְרֵי אִיכָּא בַּהֲדַן, כָּךְ וְכָךְ כַּלְבֵי אִיכָּא בַּהֲדַן, כָּךְ וְכָךְ זוּקָתָא פְּסִיקָא לַן. וַאֲזַל וּשְׁקַל מִינֵּיהּ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי הוֹלִיכָן לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים. מַתְנִי׳ מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה, וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר לִהְיוֹת פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם. כׇּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה – תְּנָאוֹ בָּטֵל, וְכׇל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה בִּתְחִילָּתוֹ – תְּנָאוֹ בָּטֵל. וְכׇל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימוֹ בְּסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עִמּוֹ מִתְּחִילָּתוֹ – תְּנָאוֹ קַיָּים. גְּמָ׳ אַמַּאי? מַתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה הוּא, וְכׇל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָּטֵל! הָא מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן – תְּנָאוֹ קַיָּים. דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֵין לִיךְ עָלַי שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, וּתְנָאוֹ בָּטֵל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן – תְּנָאוֹ קַיָּים. וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה? אֵימָא סֵיפָא: כׇּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה – תְּנָאוֹ בָּטֵל, אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר! הָא לָא קַשְׁיָא: לְעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְסֵיפָא – בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל מָמוֹן. אֵימָא סֵיפָא: כׇּל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה בִּתְחִילָּתוֹ – תְּנָאוֹ בָּטֵל, מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ הָא סְבָרָא – רַבִּי מֵאִיר, דְּתַנְיָא: אַבָּא חֲלַפְתָּא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָא אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: תְּנַאי קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה – הֲרֵי זֶה תְּנַאי, מַעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתְּנַאי – אֵינוֹ תְּנַאי. אֶלָּא כּוּלַּהּ רַבִּי מֵאִיר הִיא, וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּמֵעִיקָּרָא לָא שַׁעְבֵּד נַפְשֵׁיהּ. תָּנָא: וּמַתְנֶה שׁוֹמֵר שָׂכָר לִהְיוֹת כְּשׁוֹאֵל. בְּמַאי? בִּדְבָרִים?! אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּשֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּשֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ, בְּהָהִיא הֲנָאָה דְּקָא נָפֵיק לֵיהּ קָלָא דְּאִינִישׁ מְהֵימְנָא הוּא – גָּמַיר וּמְשַׁעְבֵּד נַפְשֵׁיהּ. וְכׇל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימוֹ בְּסוֹפוֹ וְכוּ׳. אָמַר רַב טַבְלָא אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימוֹ בְּסוֹפוֹ וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִילָּתוֹ – תְּנָאוֹ קַיָּים. דְּתַנְיָא: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ עַל מְנָת שֶׁתַּעֲלִי לָרָקִיעַ, עַל מְנָת שֶׁתֵּרְדִי לַתְּהוֹם, עַל מְנָת שֶׁתִּבְלְעִי קָנֶה שֶׁל מֵאָה אַמָּה, עַל מְנָת שֶׁתַּעַבְרִי אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל בְּרַגְלַיִךְ״, נִתְקַיֵּים הַתְּנַאי – הֲרֵי זֶה גֵּט, לֹא נִתְקַיֵּים הַתְּנַאי – אֵינוֹ גֵּט. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: כָּזֶה – גֵּט. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא: כֹּל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימוֹ בְּסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִילָּתוֹ – אֵינוֹ אֶלָּא כְּמַפְלִיגָהּ וְכָשֵׁר. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי: כׇּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימוֹ בְּסוֹפוֹ וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִילָּתוֹ – תְּנָאוֹ קַיָּים, הָא אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימוֹ – תְּנָאוֹ בָּטֵל. שְׁמַע מִינַּהּ. הֲדַרַן עֲלָךְ הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים. מַתְנִי׳ הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וָמֵתָה – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם״.