תשלום שהועבר על ידי שליח ולטענת הספק לא הגיע אליו
סיכום
תובע ספק (לא יהודי) תבע את הנתבעים (הנהלת מפעל) בגין אי-תשלום עבור סחורה וחלקי חילוף שסיפק למפעל. התובע טען שסיפק פריטים בשווי 12,692 ₪ לפי דרישת עובד המפעל (ת'), אך קיבל רק צ'ק אחד בסך 1,889 ₪. הנתבעים טענו שהם שילמו 6,792.56 ₪ בהתאם לחשבוניות שקיבלו בלבד, וכי מסרו צ'קים נוספים לעובדם מ' אשר לא העבירם לתובע. בית הדין קבע כי עובד המפעל (ת') אישר את רוב הפריטים שסופקו, וכי ההנהלה אחראית לתשלום למרות שהוצאו כספים לידי עובד שלא מילא את תפקידו. בית הדין פסק שהנתבעים חייבים לשלם את יתרת התביעה בניכוי הסכום שקיבל והפריטים שהוחזרו, תוך שלושים יום.
סכומים כספיים
עובדות
התובע, ספק סחורה לא יהודי, סיפק פריטים רבים לעובד התחזוקה (ת') במפעל של הנתבעים. לפי רשימה מפורטת שהגיש התובע, סך הסחורה שסופקה עמד על 12,692 ₪. הנתבעים תיארו את תשלום הדמים כך: לפי החשבוניות שקיבלו במערכת שלהם, שילמו 6,792.56 ₪. בנוסף קיימת טענה שהנהלת המפעל מסרה צ'קים לעובדם מ', שאחראי היה להעבירם לתובע, אך האחרון לא עשה כן. התובע קבל רק צ'ק אחד בסך 1,889 ₪. בית הדין ביקש מ'ת (איש התחזוקה) לבדוק במפעל אם הפריטים נמצאים בשטח. הנתבעים הצהירו שאם הפריטים נמצאים, הם ישלמו. בידי ת' אישור לרוב הפריטים המפורטים, עם יוצאים מן הכלל בודדים שהוחזרו.
החלטה
בית הדין קבע שעל הנהלת המפעל (הנתבעים) לשלם לספק (התובע) את סכום התביעה בניכוי: (1) הסכום שכבר קיבל בפועל - 1,889 ₪; (2) הפריטים הבודדים שהוחזרו מהמפעל לפי רשימת ת'. החיוב מתבסס על כך שהתובע סיפק את הסחורה בהתאם לדרישת עובד המפעל, ובכך היה לו קיום התחייבות של הנתבעים כלפיו. הנתבעים לא יכלו להטיל על התובע הפסד עקב כישלון של עובדם מ' שקיבל צ'קים ולא העביר אותם. יתרת החוב יש לפרוע לא יאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים.
נימוקים
בית הדין קבע שלפיה קיימים שני עקרונות עיקריים: (1) התובע הציג רשימה מפורטת של הפריטים שסיפק, ועובד המפעל (ת') אישר אותם אחרי בדיקה בפועל במפעל, פרט לכמה פריטים בודדים; (2) בשל כך שהסחורה סופקה לפי דרישת חוקית של עובד המפעל, החיוב של הנתבעים לתובע הוא ודאי; (3) הנתבעים לא יכלים להעביר את ההשקעה של התובע לכתף עובד שלהם שלא פעל ביושר - החיוב הוא ודאי, והפרעון שהוצא לידי עובד אינו מוציא מן הודאות חיוב; (4) לכן, אי אפשר להרשות לנתבעים לשלם להם עצמם דרך צ'קים לעובד כדי להשתחרר מהחיוב. בית הדין ציין שזהו גם עניין של שלום ואמת.