קנסות שהושתו לכאורה לטובת המשיב וללא עמידה בתנאי הסף שבחוק; זמן הגשת תגובה לבקשה שאינה מחייבת זאת משום שקילת טובת הקטין

לפניי כמה בקשות המצריכות הכרעה או הבהרה קצרה שתינתן להלן: א. בקשה נוספת של המערערת לעניין עיכוב גבייתם של קנסות והוצאות משפט – בקשה זו הוגשה ביום שבו ניתנה החלטתי הקודמת שדחתה את בקשת העיכוב, וככל הנראה טרם שהגיעה החלטה זו לידי המערערת. נוכח האמוראין צורך בהחלטה לגופה של החלטה שכן זו כבר ניתנהגם אם לא לשביעות רצון המערערת. מכל מקום אגב אורחא אני מוצא לנכון להעירכי המערערת כורכת כל העת קנסות והוצאות יחד ואת אלו ואלו בתיקי הוצאה לפועל שנפתחו לדבריה לבקשת המשיב. נוכח תמיהתי על כריכה זו – וכפי שיעלה מהאמור להלן – בחנתי שוב גם את דברי המשיב, לרבות מקצת מן המצוי בתיק בית דין קמא, ומצאתי כי אכן גם מדבריו עולה לכאורה כי אכן פתח תיקי הוצאה לפועל אף בנוגע לקנסות וכי הוא אף מבקש החלטה שתאפשר לו לעשת כך גם בנוגע לקנס יומי על כל יום של הפרת הוראתו של בית דין קמא, חיוב שלא רק מכונה בדבריו קנס אלא שגם כל מהותו היא קנס בגין ביזיון בית הדין. כאן המקום אפוא להבהיר: 1.קנסות מאפשר החוק להשית אך ורק לטובת אוצר המדינה, והמשיב כמובן אינו ממונה על גבייתם של קנסות כאלה ואינו יכול לבקש פתיחת תיקי הוצאה לפועל בעניינם. 2.החלטה שהשיתה קנסות לטובתהמשיב או כלגורםאחרשאינו אוצר המדינה– אם ישנה כזאת –אינה חוקית ובטלה מאליהללא תלות בטענותיה של מערערת דנא שלגופן ספק אם יש בהן צדק. 3.החלטות על קנסותלטובת אוצר המדינהצריכות להיות כמובן מנומקותוככל שמדובר בקנסות בגין ביזוי בית הדין (ולכאורה בכך מדובר)צריכות הן להינתן על פי כל כללי הפרוצדורהשנקבעו בפקודת ביזיון בית המשפט (היינו רק לאחר שיוזמן הממרה לנמק מדוע לא יושתו קנסות כאלה עליו וכו')וגבייתם תיעשה גם רק לאחר שבית הדין הודיע עליהם לנשיאת בית המשפטהעליוןכמצוות חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז – 1956, המוסמכת לבטלם או להפחית מהם. 4. בהקשר זה, ולא רק בו, אזכיר את שכתבתי בהחלטה קודמת: […] ייתכן שיהיה מקום לבטל בעתיד חלק מחיוביה של המערערת בקנסות ובהוצאות משפט […] בחלק מהמקרים או בחלק מהסכומים נראה מהנמקתו של החיוב ומהקשרו כי מדובר בקנסות, ולא בכדישניהצדדים משתמשים במונח זה.קנסות יכול אומנם בית הדין להטילמכוחם של פקודת ביזיון בית המשפט ושל חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון),אלא שלגמרי לא ברור כי התמלאוהתנאים הקבועים בפקודההאמורה כדי להטיל קנסות אלה. ברי כי קנס שהוטל שלא כדין – אף אם יכונה הוצאות משפט – דינו ביטול,אלא שנצטרך לבחון היטב אם אכן בכך מדובר כפי שנראה לכאורה ולקבוע מה מכלל החיובים הוצאות הוא ומה – קנסות. ובעניין זה אביא גם מדברי חברי לבית הדין הגדול, הגר"ש שפירא שליט"א, בהחלטה שנתן לאחרונה בהליך אחר (תיק 1236913/7): ערעור על פסק דין או החלטה בנוי מטבעו על טענה כי יש בהם טעות, טעות בעובדות, טעות בהלכה ובמשפט או טעות בשיקול הדעת. בכל אלהאף אם יתקבל הערעור אין זאת אומרת כי פסק הדין או ההחלטה היו בטלים מעיקרם[…]ברם יש שניתן פסק דין או שניתנה החלטה ללא שהתקיימו התנאים הבסיסיים לנתינתו[…] כשכך נראהחובת בית הדיןשלפניו הובא בעניין בכללולהציף את השאלהאף אם לא נשאלה, בדומה לחובתו לעורר את עניין הסמכות אף אם לא העלוהו הצדדים במקום שבו נראה לכאורה כי אין לבית הדין סמכות עניינית […] הערנו לעיל כי התשלום שהושת על המערערת הוא לפי הנראה מדברי בית דין קמא קנס בגין ביזוי בית הדין ולא הוצאות משפט, אף שאכן דומה שהיה מקום להשית הוצאות כאלה […] משכך, ואף שדומה שלא זו הטענה שהעלתה המערערת […] מתיאור השתלשלות הדברים מתעורר ספק בעיניי אם עמדה החלטת בית דין קמא בדרישות החוק שהן תנאי סף לקיומה […] תנאי הסף להשתת קנס בגין ביזוי בית המשפטאו בית הדין קבועים בסעיף 6 פקודת ביזיון בית המשפט (הוראת הפקודה עוסקת בערכאות אחרות וכמצוטט, אך חלה אף בבית הדין הרבני מכוח חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז – 1956): (1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד […] בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה. (2) לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא יינתן נגדו צו כזה. שני תנאי סף יש כאן, עוד טרם שקילת כל מקרה לגופו: האחד הוא כי הקנס יושת "לכוף אדם […] לציית". כפייה שנו כאן ולא ענישה […] השני כי יוזמן הממרה להראות טעם מדוע לא יינתן צו המטיל עליו קנס או מאסר […] ב. הבקשה השנייה היא בקשת המשיב להורות כי תגובתו לבקשת המערערת בעניין העתקת מקום לימודיו של הקטין למקום מגוריה הנוכחי של האם תוכל להיות מוגשת עד ל' בתשרי תשפ"א (18.10.20). המשיב מציין כי בהחלטה שבה הוריתי על תגובתו לא קצבתי זמן להגשתה. אני נעתר לבקשה זו ואף מבהיר כילא במקרה ולא בטעות לא קצבתי את הזמן להגשת התגובה. אזכיר כי בהחלטה הקודמתכתבתי כי שקלתי לדחות את בקשת המערערתעל הסףמכמה טעמים שאותם מניתי שם,אלאשביקשתי את תגובת המשיבכאמור באותה החלטהנוכח האפשרות כי אכןטובת הקטין תהיהלאשר את המבוקש – וטובת הקטין לכולי עלמא אמורה לגבור על אותם שיקולים –וכי ייתכן שאף המשיב יסבור כךלאחר שיקול דעת. ציינתי באותה החלטה כי איני קובע כי טובת הקטין היא כך או אחרת, שכן באמת יש צדדים לכאן ולכאן, וכי אני מאמין כי מעבר וללא קשר למחלוקות שבין הצדדים אכן חפץ המשיב (וכך כמובן גם המערערת) בטובת הקטין. מתוך כךאני מקווה שישכיל לשקול את טובת הקטיןשבהקשר זה ובטווח המיידי –במנותק מהמחלוקתעל משמורתו ומקום מגוריו וכמובןמתוך גישה עניינית ולא בגישת איפכא מסתברא כלפי בקשת המערערתבאשר היא – ויציג לפניי את עמדתו בשאלה מה היא טובת הקטין בהקשר של מקום לימודיו לעת הזאת, לכאן או לכאן, שכן כאמור לעילבנתונים הקיימיםלעת הזאתאין מקום להיעתר לבקשת המערערתבעניין זהאלא אםאכןיסבורגםהמשיבכי אפשרשהדבר ייטיב עם הקטין. משום כך לא היה מקום לקצוב זמן לתגובה, שכןאין מדובר במקום שבו בהעדר תגובה תינתן החלטה כמבוקש אלא להפך– בהעדר תגובה תתבקש ההחלטה שסברתי ליתן מלכתחילה, דחיית הבקשה על הסף.התגובה מבוקשת מתוך מגמה למצות כל שאפשר בנוגע לטובת הקטיןוככל שסבור המשיב שלשם גיבוש עמדתו בעניין נחוץ לו זמן פשיטא שזמן זה יינתן לו. ג. הבקשה השלישית היא בקשת המערערת בנוגע להסדרי שהות במועדי תשרי. אין מקום לקביעת הסדרים אלה בערכאת ערעור, ודאי לאטרם החלטה של בית דין קמא, וללא בחינת הנתונים כולם – תגובת הצד שכנגד ועמדת גורמי המקצוע. לפיכך דין בקשה זו להידחות. אכן המערערת מלינה על כי בית דין קמא טרם נתן החלטות בעניין, ואפשר שיש להצר על כך, אולםחזקתו של בית הדין שיעשה את מלאכתוואני מקווה לפיכך כי יחליט כך או אחרת במבוקש גם אם "ברגע האחרון". מכל מקום אציין את המובן מאליו כיאם קיימות החלטות קודמות שלא בוטלו– אין לפניי עתה את התמונה המלאה בשאלת קיומן או איקיומן של החלטות כאלה ולכן נקטתי לשון זהירה זו "אם קיימות" – כגון החלטות על הסדרי שהות בחגים אשתקד שנקבע בהן היפוך הסדר בשנה זו (כמקובל),הרי שהן תקפות, מחייבות וברותאכיפהבמידת הצורך גם באמצעות המשטרה(שלמרבה הצער נאלצה כבר להיות מעורבת באכיפת הסדרי שהות בעניינם של הצדדים, ולכאורה דווקא בגלל הפרות מצד המערערת)גם ללא החלטה שתאשרר את תוכנן ותורה על יישומן באופן פרטני. ד. החלטה זו מותרת בפרסום לאחר גריעת פרטיהם המזהים של הצדדים ממנה. ניתן ביום כ"ח באלול התש"ף (17.9.2020). הרב יעקב זמיר