פתחי תשובה על חושן משפט 1
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
בזה"ז. עבה"ט וע' עוד בסמ"ע עד ומהתימה על המחבר ועל מור"ם ז"ל שהשמיטו וגם לא ראיתי לרבנן קשישאי נזהרין בזה שיהא לפניה' אלו הכלים ואפשר דס"ל דלא הוצרכו לזה אלא לדיינים סמוכים כו' עכ"ל וע' בתשובת שבו"י ח"א סימן קל"ד שכתב דדברי הסמ"ע בזה לא ברירין כלל כו' והעלה שם דמי שרוצה לנהוג כן שיהיה לו במקום ב"ד אנו הכלים רשאי ולא מחזי כיוהרא עש"ה. וע"ש עוד בח"ב בסוף הספר מ"ש על דברי מסגרת השלחן בענין זה. וע' בספר עטרת צבי בזה ובשו"ת שבסוף ספרו שכ' דאם אין העם סרבנים אסור לעשות כן ע"ש וע' במעד"מ בהגהותיו על קיצור פסקי הרא"ש ספ"ק דסנהדרין:
בהמה שחבלה. עבה"ט ומ"ש ובדיני אש ובור בזה"ז ע' בשבו"י כו' ראיתי בשבו"י שם שהביא דברי המרדכי והג"א ר"פ החובל בשם אבי העזרי שכתבו בפשיטות דדנין דיני אש ובור בזה"ז אכן בשם מהרי"ח כתבו הג"א דמספקא ליה באש ובור אי גובין בבבל ומהרש"ל שם סימן ה' (והביאו הש"ך סק"ב) כ' לכן נראה דאין דנין אותו בבבל דלא שכיח וכוונתו כיון דמהרי"ח מספקא ליה א"כ אזלינן בתר קולא לנתבע והוא ז"ל כ' דבספרו משפטי יעקב הוכיח דדנין דיני אש ובור וכן משמעות סוגיא דש"ס פרק החובל. וסתימות כל הפוסקים שכתבו כל דיני אש ובור ולא זכרו כלל שאין דנין בזה"ז כמו בנזקי קרן משמע דדנין והביא עוד ראיות לזה ומסיק לכן נ"ל פשוט דדנין דינים אלו דאש ובור בזה"ז גם בתשובת חו"י סי' קס"ט (יובא לקמן סימן שע"ח ס"א סק"א) דן ג"כ בדיני אש במעשה שבא לפניו אך מ"ש מהרש"ל שם דאין לדון בזה"ז דיכול הנתבע לבוא לידי סכנה בגופו וממונו דיאמרו פושע הוא בזה שפתיו ברור מללו במקומות שיש חשש זה אבל במקום דליכא למיחש להכי פשוט דדנין עכ"ד ע"ש. ובגליון ש"ע דהגאת רע"ק איגר זצ"ל נ"ב וז"ל ע' בתקפו כהן סימן מ' ובשו"ת שבו"י ח"א סי' קל"ו וראייתו מההיא דפ' הגוזל (בבא קמא צ"ח ע"ב) דרפרם אכפיה לר"א. במחכ"ת לא דק בזה דהתם דשרף השטר בידים הוי מזיק בידים ופשיטא דדנין בזה"ז ומה זה ענין לאשתו עכ"ל ומ"מ י"ל דלא פליג על השבו"י בעיקר הדין רק שדחה ראייתו הנ"ל. גם בספר קצה"ח ובספר שער משפט הסכימו דלא כמהרש"ל אלא דאף בזה"ז דנין דיני אש ובור וכ"נ מדברי הט"ו לקמן סי' ת"י סל"ז וכ"נ מדברי הרא"ה בספר החינוך מצוה נ"ג נ"ו ע"ש וכ"כ מדברי תשובת פני יהושע ח"ב סי' ק"ו ע"ש:
אין דנין אותו. ע' בספר שער משפט שנסתפק אם קיבלו עליהם דיינים להם דדון לינים אלו שאין דנין בזה"ז אי מהני הקבלה כמו דמהני בדינין שדנין בזה"ז אם קיבלו עליהם קרוב או פסול כבסימן כ"ב או יש לחלק כו' והאריך בזה והביא דברי חידושי הר"ן רפ"ק דסנהדרין ודברי הרמב"ן על התורה פ' משפטים בענין זה ומסיים דצ"ע לדינא (וע' בספר בית יהודה הביא ראיה דמהני הקבלה) . וע"ש עוד בענין אי בדיני קנסות חייב המזיק לשלם לצאת ידי שמים או לא וע' בקצה"ח מזה:
והוציאו ממון כו'. ע' בתשובת שבו"י ח"א סי' קמ"ז דאם לא הוציאו ממון על פיהם רק שפטרו מהשבועה לא מחייבינן לשלם ולא אמרינן דמיד שפטרו הוי כהוציאו ממון ולחייב מדינא דגרמי דזה אינו גרמי רק גרמא ופטור ע"ש ועמש"ל סי' כ"ח ס"ג ס"ק י"א:
אם תפס הניזק. עבה"ט שכ' היינו בדיני ישראל כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב וז"ל שם במהרש"ל לא כתב כן לענין דיעבד אלא דכתב שם דהרשות ביד הניזק לכתחלה לתפוס בכח מהמזיק וע"ז כתב ומ"מ אסור לתפוס שום דבר בדיני עכו"ם עכ"ל אבל בדיעבד י"ל דמהני ודמי ממש למש"ל סי' ד' בהגה (דאם עבר ועשה אם לא היה יכול להציל בענין אחר מה שעשה עשוי עכ"ל):
אין מוציאין מידו. בגליון ש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב ונעשה ממונו ממש ואפי' חזר המזיק ותפס הימנו לא מהני. וש"ש פ"ק דב"ק סי' מ"ג עכ"ל וע' בנה"מ מזה:
מידו. עבה"ט מ"ש וגם קי"ל כהרא"ש כו' בין דבר אחר תפיסתו תפיסה כו' וע' בתשובת בית שמואל אחרון סי' א' שהביא ראיה לדעת ר"ת ולכן מסיק הא דכ' הסמ"ע דקי"ל כהרא"ש היינו כיון דיש ספק כמאן הלכתא ממילא כיון דתפס יכול לומר קים לי כהרא"ש ונ"מ באם תפס דבר אחר וקידש בו אשה לא הוי אלא קדושי ספק ע"ש. ומ"ש הבה"ט ומה שלא כ' המחבר כו' עד משום דקי"ל כהרמב"ן ובזה"ז לא מיפטר בהודאתו אפילו לא באו עדים כו' וכ"כ הש"ך כאן סקט"ז אך ביו"ד סי' רס"ז ס"מ בש"ך סקנ"ב סותר משנתו דכאן שתמה על שיטה זו מש"ס דפרק מרובה ריש (בבא קמא דף ע"ה) דמשמע להדיא דהיכא דלא מיפטר משום מודה בקנס הודאתו נמי לאו הודאה היא ולכן מסיק שם דדוקא אם באו עדים אח"כ אבל בלא עדים משום הודאתו לא מיחייב (ולא מהני תפיסה) דכיון דלא הוי הודאתו לפטור ה"ה לחיוב וכ"ד הב"י שם ותשו' שארית יוסף ע"ש וכן דעת רבינו הגר"א ז"ל ביו"ד שם וכן הסכים התומים כאן וע' בקצה"ח ובנה"מ ובספר שער משפט מזה וע' בספר שעה"מ פ"ד מה' עבדים דין י"ז מ"ש בזה. ועיין בתשובת שמן רקח ח"א סימן ס"א אודות חבורה מוזגי י"ש שנשבעו בפ"מ שכל אחד מחוייב להודיע להנאמן קודם שיוליך התבואה לטחון כמה יטחן ובאם יעלים מחוייב ליתן עשרים אדומים קנס והנאמן היה מחברה הנ"ל ואחד מהם העלים ולא הגיד להנאמן רק חצי הערך ממה שהיה טוחן ובאו בני החברה לב"ד ושלחו אחריו והודה על ההעלמה רק שהתנצל א"ע ונתחייב מתוך טענותיו ונשאל אי מחוייב לשלם קנס הנ"ל או לא כיון שהודה מפי עצמו. והשיב הא ודאי דאי נימא דיש לזה דין קנס אין לחייבו ע"פ הודאתו בפי דברי הש"ך ביו"ד סי' רס"ז סקנ"ב דאף לשיטת הרמב"ן אם אין שם עדים כו' וא"כ בנ"ד דאין כאן עדים דהם נוגעים בדבר ממילא דאין לחייבו בקנס ע"פ הודאתו דממ"נ אי לשיטת הסוברים דיש לנו דין ב"ד א"כ יש לפוטרו משום מודה בקנס ואי אין לנו דין ב"ד וכשיטת הרמב"ן א"כ ממילא אין כאן הודאה כלל וכמ"ש הש"ך שם אמנם באמת אין זה ענין כלל למודה בקנס דהא דקיי"ל מודה בקנס פטור היינו דוקא בקנס שחייב מצד הדין דלא חל עליו החיוב אלא בשעת העמדה בדין וירשיעון אלהים ולכן אם הוא מודה מהני הודאתו דלא יבא כלל לידי חיוב משא"כ בנ"ד שהוא התחייב א"ע באם שיעבור על שבועתו מחויב ליתן קנס הנ"ל וא"כ תיכף כשעבר על שבועתו אף קודם העמדה בדין כבר נתחייב ודאי ולא מהני הודאתו לפטרו ממה שנתחייב כבר' כו' והאריך בזה ע"ש (ועמ"ש לקמן סימן שפ"ח ס"ח סק"ה) ומ"ש עוד שם בענין אם נפסל אותו האיש לעדות ולשבועה יובא לקמן סימן ל"ד סעיף כ"ה סקמ"א:
כך וכך תחזיק. עבה"ט עד והש"ך כתב דמהמרדכי אין ראיה כו' ועיין בתשו' ב"ש אחרון סימן ב' מ"ש בזה: