תלמוד בבלי מסכת קידושין דף 60:

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שֶׁנִּתְקָרַע הַגֵּט אוֹ שֶׁאָבַד, לְרַב הוּנָא הָוֵי גֵּט, לְרַב יְהוּדָה לָא הָוֵי גֵּט. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי קִידּוּשִׁין, בְּהָא קָאָמַר רַב הוּנָא, מִשּׁוּם דִּלְקָרוֹבַהּ קָאָתֵי, אֲבָל גֵּירוּשִׁין, דִּלְרַחוֹקַהּ קָאָתֵי, אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה. וְאִי אִיתְּמַר בְּהָךְ: בְּהָךְ קָאָמַר רַב הוּנָא, מִשּׁוּם דְּאִיהוּ לָא כְּסִיף לֵיהּ לְמִתְבְּעַהּ, אֲבָל הָכָא, דְּאִיהִי כְּסִיפָא לַהּ לְמִיתְבְּעֵיהּ אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה, צְרִיכָא. מֵיתִיבִי: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקָרַע הַגֵּט אוֹ שֶׁאָבַד – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת, לְאַחֵר לֹא תִּנָּשֵׂא עַד שֶׁתִּתֵּן. וְעוֹד תַּנְיָא: אָמַר לָהּ ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״ וָמֵת, נָתְנָה – אֵין זְקוּקָה לַיָּבָם, לֹא נָתְנָה – זְקוּקָה לְיָבָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֶנֶת לְאָחִיו אוֹ לְאָבִיו אוֹ לְאֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים. עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא דְּמָר סָבַר: ״לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁיי״, וּמָר סָבַר: ״אֲפִילּוּ לְיוֹרְשַׁיי״, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא תְּנָאָה הָוֵי, תְּיוּבְתָּא דְרַב יְהוּדָה! אָמַר לָךְ רַב יְהוּדָה: הָא מַנִּי – רַבִּי הִיא. דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי: כׇּל הָאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי, וּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. וַאֲנָא דַּאֲמַרִי כְּרַבָּנַן. גּוּפָא, אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי: כׇּל הָאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי. אָמַר רַבִּי זֵירָא: כִּי הֲוֵינַן בְּבָבֶל הֲוָה אָמְרִינַן: הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי: כׇּל הָאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי, פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. כִּי סָלְקִי לְהָתָם אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אַסִּי דְּיָתֵיב וְקָאָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים בְּאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא: ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״. וְהָתַנְיָא: ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״ – גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט, דִּבְרֵי חֲכָמִים. רַבִּי אוֹמֵר: כָּזֶה גֵּט. וּלְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר בְּ״עַל מְנָת״ נָמֵי פְּלִיגִי, אַדְּמִיפַּלְגִי בְּ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״ – נִיפְלְגֵי בְּ״עַל מְנָת״? לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחַ דְּרַבִּי, דְּ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״ נָמֵי הֲרֵי זֶה גֵּט. וְנִיפְלְגִי בְּ״עַל מְנָת״, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחַ דְּרַבָּנַן! כֹּחַ דְּהֶיתֵּירָא עֲדִיף. ״עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לְךָ מִכָּאן וְכוּ׳״. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לָאו תְּנָאָה הוּא, וּלְזָרוֹזֵיהּ קָאָמְרָ[ה], קָא מַשְׁמַע לַן. ״עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז״ וְכוּ׳. וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ! וְעוֹד, תַּנְיָא: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּקִידּוּשֵׁי וַדַּאי, הָא בְּקִידּוּשֵׁי סָפֵק. ״עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָאתַיִם זוּז״ וְכוּ׳. תָּנָא: לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לִרְאוֹת מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם הֶרְאָה לָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא דְּאַף עַל גַּב דְּנָקֵט דְּמֵי בְּעִיסְקָא. מַתְנִי׳ ״עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּית כּוֹר עָפָר״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, וְיֵשׁ לוֹ. ״עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״, אִם יֵשׁ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. ״עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ בֵּית כּוֹר עָפָר״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, וְיַרְאֶנָּה. וְאִם הֶרְאָהּ בַּבִּקְעָה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. גְּמָ׳ וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ! וְעוֹד, תַּנְיָא: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ! לָא קַשְׁיָא. הָא בְּקִידּוּשֵׁי וַדַּאי, הָא בְּקִידּוּשֵׁי סָפֵק. לְמָה לִי לְמִיתְנֵא גַּבֵּי אַרְעָא וּלְמָה לִי לְמִיתְנֵא גַּבֵּי זוּזֵי! צְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי זוּזֵי, מִשּׁוּם דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי דְּמַצְנְעִי. אֲבָל אַרְעָא, אֵימָא: אִי דְּאִית לֵיהּ אַרְעָא – קָלָא אִית לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. ״עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״, אִם יֵשׁ לוֹ וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: אֲמַר לַהּ: מַאי נָפְקָא לָךְ מִינַּהּ, אֲנָא טָרַחְנָא וּמַיְיתֵינָא! קָמַשְׁמַע לַן. ״עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ בֵּית כּוֹר עָפָר״. תָּאנָא: לֹא נִתְכַּוְּונָה זוֹ אֶלָּא לִרְאוֹת מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם הֶרְאָהּ בַּבִּקְעָה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא דְּנָקֵיט בְּדִיסְתּוּרָא. גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ תְּנַן: