ביאור הגר"א חושן משפט 120
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
המעות כו'. פ' שני דקדושין ופ"ח דגטין וספ"ק דגטין ופ"ט דב"ק:
אבל אמר לו כו' אפי' כו'. עבה"ג וכ"ה בירושלמי שם וע"ל סי' ר' ס"א:
כיצד זרק לו כו'. עתוס' שם ד"ה ר' יוחנן וקשה כו' וי"ל כו' ועבא"ע סי' קל"ט סי"ג וסי"ד וענין פסול וספק מגורשת הוא כמ"ש הרמב"ם שם פ"י כ"מ שאמרנו בחבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת ה"ז גט בטל מן התורה כו' וכ"מ שאמרנו בחבור זה שהגט פסול ה"ז פסול מד"ס בלבד כו' ואם נשאת לא תצא כו' וכ"מ שאמרנו בחבור זה ה"ז ספק גירושין כו' ע"ש ועש"ע שם סי' ק"נ ונראה שהרמב"ם ז"ל מפרש שר' יוחנן ל"פ אדרב כמ"ש תוס' והרא"ש שם כנ"ל וכו' הא דאמר שמואל לרב יהודה שיננא ל"פ ארב דהא פריך שם ארב יהודה דאמר שם היתה ידה כו' אמאי הא כו' כו' אלא דפליג על ר' יוחנן דאמר הוא יכולה לשמרו נק' קרוב לה ואינה ספק מגורשת ואמר דעד כדי שתשוח ותטלנו הוי ספק מגורשת וקרוב לה בכדי שתשוח ותטלנו ולאו לפרושי מתני' אתי דודאי מתני' מיפרשא כר' יוחנן דבקדושין ובחוב כר' יוחנן אלא דבגטין החמירו דעד כדי שתשוח ותטלנו דין ספק מגורשת וא"א לומר דלחומרא כדין כל חומרא דרבנן מדאמר שיננא כדי כו' ואת כו' מ' דמטי גיטא הוא חומרא ונק' פסול אבל רישא קאי אדינא דמתני' ומ"מ דוקא בגטין לבד כמו ואת לא תעביד כו' דהוא בגטין לבד וא"א ג"כ לומר דפליג אר' יוחנן וס"ל דפי' דמתני' קרוב לה בכה"ג דא"כ לא הוי קרוב לה דומיא דקרוב לו ומתני' סתמא קאמר ועוד דמחצה על מחצה מאי היא וכ"ז קאי א"ר יוחנן אבל ארב לא קאי דבתוך ד"א שלה א"צ לתשוח ותטלנו דטעמא דתשוח ותטלנו משום שיכולה לשמרו משא"כ בד"א א"צ לשומרו והוא יכול לשומרו או היא יכולה לשמרו לא מעלה ולא מוריד כל שהוא בתוך ד"א של א' מהן דר' יוחנן ל"ק אלא בשאינו בתוך ד"א של א' מהן וכמ"ש שם קרוב לה שנינו אפי' מאה אמה כו' משום דמתני' ברחוק אפי' מאה כאן החילוק בין יכול לשומרו אבל מ"ש שמואל ואת לא תעביד כו' קאי נמי אמילתיה דרב דידה ודאי לאו משום יכולה לשומרו הוא דדי בכדי שתשוח ותטלנו וז"ש זרקו לה ברה"ר כו' דהיינו שאין בתוך ד"א של א' מהן ואח"כ כ' בא הוא תחלה כו' דכאן לא מהני יכולין לשומרו. ואמר בא הוא תחלה כו' הוא מילתא דגמ' שם ה"ד מחצה ע"מ אר"ש בר ר"י כגון שהיו כו' וליחזי כו' וכמ"ש הרשב"א בחידושיו שם שהקשו בתוס' ל"ל למימר במתני' קרוב לה ובתוך ד"א שלו דאפי' אינו בתוך ד"א שלו כל שחוץ לד"א שלה אינה מגורשת ותי' דאשמעי' דקדם איהו אע"ג דהוי בתוך ד"א שלה ג"כ אינה מגורשת אפי' ספק לא הוי וכ"כ הרמב"ם בא הוא תחלה כו' ע"ש ומ"ש אע"פ שאם כו'. ר"ל שזהו קרוב לה ברחוק ד"א. ומ"ש אע"פ שהוא מחצה למחצה ל"ד אפי' קרוב לו. ומ"ש בהגה שם אבל אם זרק כו'. כ"כ הרא"ש שם אע"ג דפליג בהא ארמב"ם דס"ל גם כדי שתשוח ותטלנו קאי ג"כ ארב וגם כ' ששני הדברים של שמואל לחומרא בעלמא ואמר ואת לא כו' ר"ל שראוי להחמיר כך ואת תחמיר יותר אבל כ' דחומרא דשמואל ל"ק אד"א שלה דרב אלא אמחצה על מחצה דרב שמפרש כגון שהיו שניהן כו' ושם אמרי' ליחזי היכי קדים ובזה אמר שמואל כדי שתשוח ואת כו' משום דחששא שמא יקדים הוא תחלה וכן אמילתיה דר' יוחנן אבל כל שהוא תוך ד"א שלו לבד לא החמיר שמואל ואפשר שגם הרמב"ם יודה לזה שהרי דין זה לא הזכיר כלל כאן וכ"ז בגיטין אבל בקידושין וחוב לא קאי שמואל כלל אפי' כדי שתשוח א"צ וכמ"ש הרא"ש וע' בא"ע סי' ל' ס"ד וס"ה ובסעיף ד' שם העתיק ל' הטור שכ' סימטא או צידי רה"ר וכמ"ש תוס' שם בד"ה ר' יוחנן ועוד קשה כו' א"נ י"ל דהכא כו' וכמ"ש בב"מ שם ר' ששת אמר כי תקינו כו' כ"מ לאתויי צידי רה"ר אבל בס"ה העתיק ל' הרמב"ם משום דבזה אין חילוק בין רה"ר לסימטא וכמ"ש שם כי תקינו רבנן כו' מ' דד"א דמציאה תקנתא דרבנן ובהא תיקנו בהא לא תיקנו אבל בגיטין וקידושין דע"כ מדאוריית' הוא אין חילוק וכ' הרמב"ם או ברשות שאינה של שניהם כ"מ בירושלמי בגיטין שם דדינו כרה"ר ומביא הירושלמי שם ראיה מדיני קניה לענין ממון וע' ב"ב פ"ד ב' ופ"ה א' ופשטא דמתני' כהרמב"ם מ' דקתני היתה עומדת ברה"ר אבל הם מפרשים דל"ד וכמ"ש בב"ב שם פ"ה א' כאן בסימט' ואמאי כו' ושם מאי לאו ברה"ר ממש לא כו' וכ"כ הרשב"א:
אבל כו'. ע' תוס' שם בד"ה שניהם כו' וע' בחידושי הרשב"א שהניח בצ"ע שהקשה דבכה"ג מ"מ אגיד גביה כאן שצריך לשמירתו ע"ש והרמב"ם וש"ע אהע"ז סי' ל' וסי' קל"ט סתם כל' מתני':
בד"א בסתם כו'. כלישנ' בתרא דרבא בגיטין ע"ה א' ואע"ג דמתקיף עלה ר"פ לא שבקינן ודאי דרבא משום ספיקא דר"פ וכ"פ רב האי שם והרמב"ם והש"ע פ' שם דהגט פסול נראה שפסק ג"כ כלישנ' בתרא אלא משום חומרא דא"א החמיר כר"פ שם וז"ש פסול שהוא חומרא כנ"ל וכ"כ הרשב"א דלענין גיטין וקידושין אזלי' לחומרא וגט פסול הוא אבל לענין ממונא קי"ל כלישנא בתרא ועוד דלענין פרעון חוב אפי' לישנא קמא דרבא מודה כמו שהוכיחו תוס' שם ממ"ש בסוף ב"ק לא יחזיר לו במדבר הא ביישוב מחזיר לו אפי' בע"כ וע"ש ד"ה מכלל כו' וז"ש כאן במקום שמלוה משתלמת כו' ואע"ג שבקידושין י"ג א' אמר ומי דמי התם כו' אי שדינא כו' כבר פי' הראב"ד שם מיירי בפקדון לזמן ובתוך זמנו שהרי קיבל שמירתו עד הזמן וז"ש לעיל סי' ע"ד ס"ג בהג"ה לוה כו' בזמן ר"ל בסוף הזמן וכמ"ש ש"ך שם וסמ"ע כאן ומשום פקדון שאמר אבל בפקדון בכה"ג פטור. ועוד תי' הראב"ד והרמב"ן שם תירוצים אחרים וע' בסה"ת ש"נ ס"א: (ליקוט) בד"א כו' אבל כו'. בתוספת' בפ' הגוזל מי שבא בדרך והיו בידו מעות וראה אנס בא כנגדו וא"ל טול את אלו שאני חייב לך אם קיבל עליו פטור וא"ל חייב טעמא דראה אנס הא לאו הכי אע"ג שלא קיבל פטור ואמרי' הלוהו ביישוב לא כו' אבל ביישוב צריך לקבל בע"כ וע' לעיל סי' ע"ד וע"ל סי' קצ"ח וע' נ"י פ' הזהב בעובד' דשומשמי (ע"כ):
וכן אם א"ל כו'. ב"מ מ"ט א' ואע"ג דהרי"ף כ' שם דלא קי"ל כהאי עובדא דהוי כהלואה אלמא דבהלואה חייב היינו משום דלא יכול לחזור לו עד שיקבל מי שפרעכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם הלכך אע"פ דלא כו' ומ"ש שם וכ"ש דאי אפיקינן לצרכיה כו' נמי קודם שיקבל מי שפרע וע"ל סי' קצ"ח סעיף ט"ו אבל אם הוציאן כו' ויש מי שאומר שאפי' הוציאן כו' והוא דעת הרמב"ן שבכאן ואע"ג ששם פ' ב' וכולן שאמרו כו' ש"ח ע' תוס' שם מ"ט א' ד"ה אלא כו' וע' סי' ש"ו ס"א בהג"ה ואם אמר טול כו' וכ"כ המרדכי פ' מי שאחזו וכ"כ רש"י בב"מ פ"א א' ד"ה ש"ח נמי כו' וד"ה קמ"ל כו' דמשמע הא אם אמר בהדי' איני שומרו עוד דפטור ומ"מ אין ראיה לדין זה דפקדון שאני וכמש"ל סי' ע"ד ס"ג וז"ש אא"כ פשע כו' דמ"מ ש"ח היה וע"ז כ' בהג"ה ויש חולקין בזה ר"ל אפי' פשע פטור וכמ"ש במרדכי וכ"כ בד"מ ע"ש וכ"כ בש"ך סק"ד אבל צ"ע על עיקרא דדינ' שפטור מאונסין הא הבעה"ת כ' בשם הרמב"ן וכמ"ש בהלכות בעובד' דשמשמי כו' התם משום דל"ל לקבלינהו כו' ועוד דההיא תא שקול זוזי א"ל ולא שדנהו קמיה אלא בביתיה דמוכר וברשותיה מחתי וכ"כ לקמן ס"ס קצ"ח ויש מי שאומר שאפי' הוציאם כיון שקבל עליו מי שפרע ונותנם לו אע"פ כו' אלמא דבעינן גם נתנם לו וכ"ש לסבר' הראשונה שם שאפי' בכה"ג חייב ולכאורה נראה אע"ג דהמ"מ כ' בל' פלוגת' מ"מ מלשונם משמע דל"פ דודאי אם נתנם לו פטור דנתינה בע"כ הוי נתינה כנ"ל וסבר' ראשונה לא הזכיר דנתן לו אלא שקיבל מי שפרע לבד וכ"כ הרמב"ן שם על ההיא דקדושין דאי שדי ודאי מחייב אע"ג דבפקדון בידה עד דאמרו ליה מעיקר' תא שקול זוזך מיד ליד וא"ל לא מקבלינ' ושדי ליה אז פטורה ושם לא מיירי דטענה עמו דאי טענה עמו טפי הול"ל לא בעינא לקדושין וכן מחלק במרדכי שם בהדי' וכ' וה"מ דפטור היינו היכא דבידו מזומנים להחזיר לו וזה אינו רוצה לקבלם וזה הניחם לפניו כו' אבל אם אין תופס מזומנים כו' ומביא ראיה מהא דקדושין כנ"ל וכ' זה אפי' לדעת ראבי"ה דפוטר אפי' במלוה וסובר דנתינה בע"כ הוי נתינה והוכיח מסוף ב"ק לא יחזיר לו במדבר כו' ומ"מ בכה"ג חייב ונראה כדעת ב"ח דויש חולקין הוא המרדכי דמחייב אף באונסים כנ"ל וכ"כ לעיל סי' ע"ג ס"ג בהג"ה ואע"ג דשם פוטר בפקדון בהא לא ס"ל כמרדכי אלא כמש"ל דההיא דקדושין בתוך זמן איירי דלכן כ' והוא בזמן ועוד דטול את שלך כיון שאמר בפי' שאינו רוצה באחריות אף המרדכי מודה וכמ"ש במרדכי שם טול את שלך איצטריכא לזה ופירש"י דאינו תופסו על שכרו אבל בפקדון ל"ל למימר הכי וע"כ צ"ל דמדין פקדון סליק נפשיה וכ"ש היכא דקאמר בהדיא אבל מ"מ במלוה לא מהני כנ"ל עד שיתן אותו לידו ולא ירצה לקבל וכן משמע ברי"ף שם בעובדא דשומשמי שאמרו כ"ש דאי אפיקינין לצרכיה דאפי' אי הוי פקדון גביה ואפיקינין כו' מ' דאף במקום שא"צ לקבל מי שפרע חייב באונסין מדקאמר אפי' אי הוי פקדון כו' ושם מבואר להדיא החילוק שבין הלואה לפקדון משום טעם מי שפרע אין חילוק בין מלוה לפקדון ודברי טוש"ע צ"ע וכן מה שמחלקין אונסין לפשיעה צ"ע אי טעמא דלית ה' כעובדא דשומשמי משום מי שפרע אפי' מפשיעה פטור ואי משום דהוי הלואה אפי' באונסין לחייב כמ"ש הרי"ף שם בין אונסין לגניבה ואבידה מצינו שם הואיל ונהנה כו' או הואיל ומתרמי ליה זבינא כו' כמ"ש שם פ"א א' ושם מ"ג א' וכלל הענין דבפקדון לאחר הזמן כל שאמר טול את שלך פטור כמ"ש בב"מ פ' ופ"א דאפי' גמרתיו אינו ש"ש וכן שואל לאחר ימי שאילתה אינו שואל וכ"ש טול את שלך אלא דמ"מ באומן ש"ח הוי דלא סילק עצמו משמירתו משא"כ בפקדון וכ"ש אי אמר בהדיא דאפי' באומן פטור ונראה דאף שואל פטור דדוקא בלא אמר אמרי' שם דהוה ש"ש דבאומן הוי ש"ח אבל היכא דבאומן פטור לגמרי ה"ה בשואל דהא שם מדמי שואל לאומן דקא מרמי להו להדדי ולא משני שאני שואל הואיל ונהנה מהני אבל בהלואה חייב אפי' סילק נפשיה בהדיא כ"ז שלא נתן לו וכמ"ש הרי"ף שם בעובדא דשומשמי כיון דלהוצאה ניתנו ודידיה במה זכה המלוה כ"ז שלא נתן לו דדוקא בשנתן לו אמרי' נתינה בע"כ הוי נתינה וכן בעובדא דשומשמי בס"ס קצ"ח אם הוציאן וקבל מי שפרע אם נתן לו ולא רצה אז פטור אבל באומר טול חייב וכמש"ל:
אם פרע כו'. וכ"כ לקמן סי' רצ"א סכ"א בהג"ה והיא מת' מהר"ם במרדכי פ' המפקיד ות' מיימוני ס' משפטים ס"ג ע"ש וכ' לא מבעיא לרבא שם ל"ו ב' משום את מהימנת כו' כאן שהיא בת דעת ומניחה לישא וליתן הרי הימנה על כל אשר לו ואפי' לאביי דאמר אין רצוני הכא פטור כמש"ש בההיא סבתא ועוד כמ"ש שם כל המפקיד כו' וכן שם מ"ב ב' וכ"כ בת' הרשב"א סי' אלף צ"ו והיא ת' מהר"ם אות באות וכידוע שהרבה מתשובותיו שם אבל הרשב"א חולק ע"ז וכמש"ל סי' ש"מ ס"ח בהג"ה וע' ט"ז סי' קכ"ט סי"ב וכ"כ רש" ל וכ"כ לעיל סי' ע"ב סל"א ודחקו עצמן האחרונים דל"פ אבל המעיין במקורן יראה דפליגי ודברי הרשב"א עיקר דבחזרה ל"ל ע"ד אשתו ובניו דהא משנה שלימה שם צ"ח ב' השואל כו' וכן כו' וכן בהלואה כמ"ש בב"ק ק"ד א' ע"ש דמדמי לשואל דאמר שם תנן השואל כו' וכמש"ל ר"ס קכ"א וכדר"א שם נ"ז א':
ראובן כו'. כמ"ש שם צ"ג א' ול"ק הא דאתא לידיה בתורת שמירה כו' אע"ג שאח"כ א"ל לקרוע לא הוי כאתא לידיה בתורת קריעה ובב"מ צ"ד א' ושאני הכא דמעיקרא כו' אבל אם שיעבד נפשיה מעיקרא לא מהני מה שמתנה אח"כ: