טקסט מלא של הפסק ←
כריכה שאינה כנה ואינה כדין בית הדין האזורי נתניה בפני כבוד הדיינים: הרב אריאל ינאי י"ב בכסלו התשע"ג בא כוח התובע עו"ד אברהם דורון בא כוח הנתבעת עו"ד שלומי כהן גירושין, החזקת ילדים, חלוקת רכוש – כריכה, נושא הדיון: כריכה שאינה כנה ואינה כדין המחלוקת הנטושה בין הצדדים נוגעת לסמכות השיפוט של בית הדין הרבני לדון בנושאי הרכוש, המשמורת ומזונות אישה. ב"כ הצדדים הסכימו כי המחלוקת תוכרע במותב של דיין אחד. עיקרי הטענות הבעל (להלן: "המשיב") הגיש את תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין ביום 5/7/12. בראשו של כתב התביעה תחת הכותרת "מהות התביעה" נכתב: "תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין ובכרוך לה רכוש, משמורת קטינים, קביעת מזונות (סעד חילופי) וכל הקשור והנובע מגירושין." המשיב הגיש בקשה למסירת כתב התביעה כמסירה אישית ולא באמצעות מזכירות בית הדין. בקשתו אושרה בהחלטה שיפוטית, ולדברי בא כוחו של התובע המסירה האישית בוצעה לידי האישה (להלן: "המבקשת") בתאריך 12/7/12, ובאמתחתו אישור מסירה של דואר ישראל. הנתבעת מכחישה את דבר המסירה במועד האמור, ולדבריה מסירת כתב התביעה הייתה באיחור רב, לאחר שהיא כבר הגישה את תביעותיה בנושאי הרכוש המזונות והמשמורת לבית המשפט. משכך, לדבריה יש לראות בתביעתו של המשיב כתביעה שאינה כנה המאיינת את סמכות השיפוט של בית הדין הרבני בתביעות שנכרכו בגירושין. כמה טענות נוספות העלתה המבקשת נגד סמכותו של בית הדין לדון בנושאים שנכרכו בתביעה הראשית: לדבריה בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון לא ניתן בכלל לכרוך תביעות אחרות בתביעה לשלום-בית אלא בתביעת גירושין, וכאן מדובר בתביעה לשלום-בית. נושא הרכוש הוזכר בכתב התביעה בקיצור נמרץ וללא פירוט – דבר שיש בו כדי לפגום בכנות הכריכה. ובכלל, הוכחת כנות הכריכה מוטלת על כתפי התובע (כאסמכתא לכך היא מפנה לפסיקת העליון בעניין ), ואם כן התובע טרם הוכיח בתביעה זו את כנותו. המשיב התייחס בבקשתו לקביעת הסמכות לעניינה של המצאת כתב התביעה לידיה של המבקשת במועד. בנספח שצורף לבקשה זו הובאה החלטתה של כבוד השופטת נאווה גדיש לפיה בית הדין הרבני הוא שיכריע בנושא הסמכות. דיון והכרעה אקדים ואומר כעת את מסקנת הדברים: נושא הגירושין ושלום הבית הם בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, וכך נושא המשמורת וסדרי הראיה, הכרוכים מעצם טיבם וטבעם בנושא הגירושין. סמכות השיפוט בנושאי הרכוש ומזונות האישה אינם בסמכותו של בית הדין הרבני, והם מסורים לבית המשפט לענייני משפחה. 'תביעה לשלום-בית ולחילופין לגירושין' – כנות תביעת הגירושין המשיב הגיש תביעה שעניינה תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין. משמעות הדבר היא שרצונו הראשוני הוא בשלום, אולם מאחר שהוא מודע שהרצוי איננו בהכרח גם המצוי, ובהתאם לנסיבות קיימת סבירות משמעותית כי שלום-הבית כבר לא ישרור, לפיכך הוא מגיש במקביל גם את תביעת הגירושין. זהו בעצם מטבע בן שני צדדים: פותחים בשלום, אך כשהיד המושטת לשלום מושבת ריקם – נפתחת חזית המלחמה, קרי מאבק הגירושין. את הקביעה הזו כבר קבע בשעתו כבוד בית הדין הגדול, ומאז היא מיושמת בבתי הדין הרבניים לדורותיהם. ונצטט מעט מהדברים: "בין הצדדים תלויה ועומדת תביעת הגירושין של המשיב. ואף על פי שהתביעה לגירושין כאילו חילופית היא לתביעה לשלום בית, הרי גלוי וידוע הוא כי דרכה של תביעת גירושין לעולם כך היא, שטרם היציאה למערכות המלחמה לגירושין, מקדימים בפתיחה לשלום. ואין בלחילופין לגרוע ולפגום בכוחה של תביעת הגירושין. ואם לא כן, אלא שתביעת גירושין אינה ראויה לתואר זה, אלא רק כאשר היא מוחלטת, בלי פתיחה לשלום, הרי יגיע הדבר לידי כך שכאשר בעל או אשה, יתבע גט, ויבקש שכל עניני תביעה זו יתברר במקום אחד, כפי שהוא זכאי לכך, למען לא יוכרח לכתת רגליו מבית הדין לבית המשפט ומבית המשפט לבית הדין וחוזר חלילה, עם כל ההרפתקאות הכרוכות לגלגולים אלו, לא תהיה לו לתובע זה כל ברירה אלא להיות לא כנה בתביעתו, להטמין בחובו את ההרהורים לשלום, ולדרוש, בניגוד לרצונו, אך ורק גירושין, ללא פתח לשלום, ולו גם כחודו של מחט. וחוששני גם למקרה שתביעה לגירושין כגון זו, ללא דברי שלום ואמת – שלא לשמה, תביא לידי זה שיקויים בו בתובע הזה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: לגירושין במוחלט ללא מוצא לשלום" (תיק (רבני גדול) לה/218, פד"ר י' 310, 313; בהרכב הדיינים: הרבנים אליעזר גולדשמידט, יוסף קאפח, מרדכי אליהו). קביעה נכונה והגיונית זו הוכרה על ידי הפסיקה האזרחית במספר רב של פסקי דין. נפנה למשל אל בג"ץ 6334/96 לאה אליהו נ' בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב פ"ד נג (2) 153, 163, והאזכורים שהובאו בו: "אכן, כנותה של תביעת גירושין אינה נשללת בשל כך שהתובע מוכן לשקול אפשרויות אחרות מלבד גירושין, ובכלל זה שלום-בית. ראו ע"א 120/62 מאירוביץ נ' מאירוביץ , פ"ד טז 2514, 2518-2517; ע"א 328/67 שרפסקי נ' שרפסקי , פ"ד כב (1) 277; ע"א 866/75 שביט נ' שביט (לא פורסם)." לאור האמור, תביעת הגירושין הינה כנה, ובית הדין מוסמך לדון בעניין החזקת הילדים והסדרי הראיה הכרוכים מעצם טיבם וטבעם בגירושין. היעדר פירוט ענייני הרכוש בכתב התביעה בנושא זה כבר עסקתי במספר החלטות שניתנו על ידי בתיקים אחרים, ואחזור בקצרה על דברים שכתבתי בין היתר בתיק (רבני נתניה) 883485/1 פלוני נ' פלונית "כידוע, היעדר פירוט ממצה בכתב התביעה איננו בהכרח קנה המידה שבו יש למדוד את כנות הכריכה, והפירוט שנשכח יוכל לבוא לאחר מכן בהמשך הליכי הדיון. ראה ע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל , פד"י לג (1) 696; ע"א 739/87 חדווה בבלי נ' שמואל בבלי (לא פורסם), וראה עוד בע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג , פד"י מט (5) 174,171 ליד האות ב'). מנגד, יש הסבורים, כי העדר פירוט מלא וממצה, בכוחו להצביע על חוסר תום-לב היורד לשורש כנות הכריכה של ענייני הרכוש (ראו: ע"א 423/79 צברי נ' צברי , פ"ד לה (4) 242, 249-248; ע"א 143/83 סוחר נ' סוחר , פ"ד לח (2) 77, 81)... הכלל המנחה בעניינה של בחינת כנות הכריכה נקבע מכבר בבג"ץ 5747/03 פלוני נ' פלונית נח (5) 776, 788, מפי כבוד השופטת, כתוארה אז, ד' בייניש. משום חשיבותם אצא מגדרי ואאריך לצטט מדבריה – "כידוע, שאלת כנות הכריכה היא שאלה עובדתית במהותה הנבחנת על רקע נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, והיא קשורה קשר הדוק לחובה הכללית הנוהגת במשפטנו לנהוג בתום לב. 'ההכרעה בשאלת כנות הכריכה תיעשה על-פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה, תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה – האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך' בהתחשב בכך, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים בתביעת הגירושין ושאלת ההשפעה של מחדל זה על כנות הכריכה, מחייבים בחינה מהותית בכל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו האינדיבידואליות. במקרים מתאימים, עשוי העדר פירוט כאמור להעיד על חוסר תום-לב בכריכת ענייני הרכוש. כך למשל, כאשר התובע כרך בתביעת הגירושין את חלוקת הרכוש באופן סתמי ונמנע מלפרט בכתב-התביעה את פרטי הרכוש שבמחלוקת – כולם או מרביתם; בנסיבות כאלה, העדר הפירוט הגורף של הנכסים בכתב-התביעה אינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי, והדבר עשוי להעיד כי הכריכה אינה אמיתית ותמת-לב וכי תכליתה העיקרית הייתה לחסום את דרכו של בעל הדין האחר לבית-המשפט לענייני משפחה. כך גם כאשר הימנעות התובע מפירוט נכסים מסוימים בכתב-התביעה נובעת ממניעים שאינם כשרים, כגון- הברחתם של הנכסים מבן-הזוג האחר בניסיון להעלימם מגדר הרכוש המועמד לחלוקה. בנסיבות אלה, אי פירוט הנכסים בכתב-התביעה הוא חסר תום-לב, ומעיד כי כריכת הרכוש לא נועדה להביא ליישוב אמיתי ויעיל של המחלוקת בין בני-הזוג. מנגד, יתכנו מקרים בהם בהתחשב במכלול נסיבות העניין, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים של בני-הזוג לא ילמד על פגיעה מהותית בתום-הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה. כך למשל, כאשר התובע נמנע מלפרט בכתב-תביעתו חלק קטן בלבד מהרכוש השנוי במחלוקת, והחסר עשוי לבוא על תיקונו במהלך הדיון בפני בית-הדין (ההדגשות הוספו, א"י). הדברים החשובים שנאמרו בפסיקה זו בסיפא – בדבר ההימנעות מלפרט בכתב התביעה מהרכוש השנוי במחלוקת, מהווים תימוכין לעמדה שציינתי לעיל ¬– בבחינת מכלל הן אתה שומע לאו. אי פירוט של חלק קטן אמנם אין בו כדי להורות על היעדר כנות הכריכה, אולם היעדר של , אם לא חלקו הארי של הרכוש בכתב התביעה – יש בו כדי לפגום בחוסר כנות בכריכה." עד כאן מדברים שכתבנו בעבר בתיק אחר, במקרה דומה לזה שלפנינו. מן הכלל אל הפרט מעיון בכתב התביעה לא נוכל למצוא כל זכר לפירוט כלשהוא בנושא הרכוש – לא מקרקעין, לא מיטלטלין, ואף לא של חשבון בנק או זכויות פיננסיות כלשהן. אין ולא כלום. בסעיף 9 לכתב התביעה, שאולי ניתן לראות בו כסעיף הרלוונטי שמתייחס לנושא הרכוש, נכתבו רק הדברים הבאים: "9. לתת פסק דין לגירושין ולחייב את האישה בקבלת גטה וכן לדון אגב הגירושין בכל השאלות הנוגעות בחלוקת רכוש הצדדים, החזקת הקטינים ומזונות אישה." לעומתו, המבקשת מציינת בכתב הבקשה שלה בנושא הסמכות פרטי רכוש רבים אשר לדבריה נצברו במהלך הנישואין, ואת חלוקתם היא תובעת בערכאה האזרחית. לדבריה, בבעלות המשיב שלוש חברות, דירות, שותפות בפרויקטים ובמיזמים של בנייה במקומות שונים ברמת גן ובפתח תקווה; מכוניות, וזכויות ממוניות נוספות לרוב. כל הדברים הללו הושמטו ולא צוינו בכתב התביעה של התובע. כאמור, הגשת תביעה בנושא הרכוש תוך השמטת חלק-הארי של הרכוש שנצבר, פגם בכריכה ויש לראותה ככריכה שאינה כנה ושלא נעשתה כדין. זוהי כריכה שכל עניינה לחסום את דרכה של המבקשת מלהתדיין בנושא בערכאה המשפטית בה היא חפצה. כריכת מזונות האישה דומה כי יש בחוסר הכנות בכריכת נושא הרכוש כדי להעיד על הכנות בנושא מזונות האישה. גם כאן התובע אינו מנדב כל מידע בנושא זה, לבד מן הדרישה כי האישה תצא לעבוד. גם כאן יש לראות בעובדה זו כריכה שאינה כנה, שמטרתה לחסום את דרכה של המבקשת לערכאה האזרחית בנושא מזונותיה. כאמור, נושא הרכוש ומזונות האישה אינם בסמכות שיפוטי של בית הדין הרבני. ניתן ביום י"ב בכסלו התשע"ג (26/11/2012) הרב אריאל ינאי – דיין