תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 39:

לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישָּׁנָא בִּישָׁא; מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם – לֵית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה – אִית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא; וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי – מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם, קָסָבַר: מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לָא הָוְיָא מֶחָאָה. וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, קָסָבַר: מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה. אִי בָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מֶחָאָה; וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם, סָבַר: סָהֲדוּתָא בָּעֵינַן. וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, קָסָבַר: גַּלּוֹיֵי מִילְּתָא בָּעֵינַן. גִּידֵּל בַּר מִנְיוֹמֵי הֲוָה לֵיהּ מַחוּיָאתָה לְמַחוֹיֵי. אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַב הוּנָא וּלְחִיָּיא בַּר רַב וּלְרַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי דַּהֲווֹ יָתְבִי, וּמַחָה קַמַּיְיהוּ. לְשָׁנָה – הֲדַר אֲתָא לְמַחוֹיֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: לָא צְרִיכַתְּ, הָכִי אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁמִּיחָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַחוֹת. וְאִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב: כֵּיוָן שֶׁמִּיחָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, שׁוּב אֵין צָרִיךְ לְמַחוֹת. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: וְצָרִיךְ לְמַחוֹת בְּסוֹף כׇּל שָׁלֹשׁ וְשָׁלֹשׁ. תָּהֵי בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן: וְכִי גַּזְלָן יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה?! ״גַּזְלָן״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא ״כְּגַזְלָן״ יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא – צָרִיךְ לְמַחוֹת בְּסוֹף כׇּל שָׁלֹשׁ וְשָׁלֹשׁ. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: עִרְעֵר, חָזַר וְעִרְעֵר, חָזַר וְעִרְעֵר – אִם מֵחֲמַת טַעֲנָה רִאשׁוֹנָה עִרְעֵר, אֵין לוֹ חֲזָקָה. וְאִם לָאו – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: מֶחָאָה – בִּפְנֵי שְׁנַיִם,