תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 171.

בִּשְׁלָמָא בֵּי דִינָא – אַלִּימֵי לְאַפְקוֹעֵי מָמוֹנָא. אֶלָּא עֵדִים שֶׁעָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן – חוֹזְרִין וְעוֹשִׂין שְׁלִיחוּתָן?! וְלָא?! וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עֵדִים כּוֹתְבִין אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה שְׁטָרוֹת עַל שָׂדֶה אַחַת! רַב יוֹסֵף אָמַר: בִּשְׁטַר מַתָּנָה, וְרַבָּה אָמַר: בִּשְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ אַחְרָיוּת. מַאי בָּרַיְיתָא? דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ נוֹשִׁין בּוֹ אֶלֶף זוּז, וּפָרַע מֵהֶן חֲמֵשׁ מֵאוֹת זוּז – עֵדִים מְקָרְעִין אֶת הַשְּׁטָר, וְכוֹתְבִין לוֹ שְׁטָר אַחֵר מִזְּמַן רִאשׁוֹן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁטָר זֶה יְהֵא מוּנָּח בִּמְקוֹמוֹ, וְיִכְתְּבוּ שׁוֹבָר. וּמִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים אָמְרוּ כּוֹתְבִין שׁוֹבָר – אַחַת, כְּדֵי שֶׁיָּכוֹף לְפוֹרְעוֹ; וְאַחַת, כְּדֵי שֶׁיִּגְבֶּה מִזְּמַן רִאשׁוֹן. וְהָא רַבִּי יְהוּדָה נָמֵי מִזְּמַן רִאשׁוֹן קָאָמַר! הָכִי קָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי יְהוּדָה: אִי מִזְּמַן רִאשׁוֹן קָאָמְרַתְּ – פְּלִיגְנָא עֲלָךְ בַּחֲדָא; אִי מִזְּמַן שֵׁנִי קָאָמְרַתְּ – פְּלִיגְנָא עֲלָךְ בְּתַרְתֵּי. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁטַר שֶׁזְּמַנּוֹ כָּתוּב בְּשַׁבָּת אוֹ בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרִי – שְׁטָר מְאוּחָר הוּא, וְכָשֵׁר; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹסֵל. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא מַעֲשֶׂה בָּא לְפָנֶיךָ בְּצִפּוֹרִי, וְהִכְשַׁרְתָּ! אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהִכְשַׁרְתִּי – בָּזֶה הִכְשַׁרְתִּי. וְהָא רַבִּי יְהוּדָה נָמֵי בָּזֶה קָאָמַר! אָמַר רַבִּי פְּדָת: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאִם הוּזְקַקְנוּ לְעוֹנָתוֹ שֶׁל שְׁטָר, וְנִמְצֵאת עוֹנָתוֹ מְכֻוֶּונֶת בְּשַׁבָּת אוֹ בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרִי – שֶׁשְּׁטָר מְאוּחָר הוּא, וְכָשֵׁר;