תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 40.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; מוֹדָעָא – בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; הוֹדָאָה – בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְצָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; קִנְיָן – בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; וְקִיּוּם שְׁטָרוֹת בִּשְׁלֹשָׁה; סִימָן – ממה״ק. אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי, הָא קַשְׁיָא לִי – הַאי קִנְיָן, הֵיכִי דָמֵי? אִי כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמֵי, לִיבְעֵי תְּלָתָא! אִי לָא כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמֵי, אַמַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״? בָּתַר דְּבָעֵי, הֲדַר פַּשְׁטַאּ: לְעוֹלָם לָאו כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמֵי; וְהָכָא, טַעְמָא מַאי דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״ – מִשּׁוּם דִּסְתַם קִנְיָן לִכְתִיבָה עוֹמֵד. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לָא כָּתְבִינַן מוֹדָעָא, אֶלָּא אַמַּאן דְּלָא צָיֵית דִּינָא. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֲפִילּוּ עָלַי וְעָלֶיךָ. אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: כֹּל מוֹדָעָא